בין נוירופיזיולוגיה, שיקום זהות ויישום מעשי ב"על המזרון"

מאת גראנד מאסטר ד"ר מתן בוכנר, דוקטור Ph.D למדעי ההתנהגות, מאמן בכיר לאמנויות לחימה וקרב מגע והלום קרב ותיק

אני כותב מאמר זה משני מקומות מקבילים: האחד אקדמי ומחקרי, כדוקטור למדעי ההתנהגות העוסק בטראומה, ויסות וחוסן.
השני אישי מאוד, כהלום קרב קשה וותיק, שלמד על בשרו כיצד מערכת העצבים יכולה להישאר בשדה הקרב שנים לאחר שהקרב הסתיים.

לא כל מי שמלמד הגנה עצמית מבין טראומה. ולא כל מי שמטפל בטראומה מבין את הגוף הלוחם.
המפגש בין שני העולמות הללו מחייב אחריות עמוקה, ידע מדעי, ורגישות אנושית גבוהה במיוחד.

כאשר אנו מלמדים הלומי והלומות קרב הגנה עצמית וקרב מגע, איננו עובדים רק עם שרירים וטכניקה. אנו עובדים עם אמיגדלה דרוכה, עם מערכת סימפתטית טעונה, עם זיכרונות גופניים שאינם מילוליים, ועם זהות שנפגעה.
הדרכה לא מותאמת עלולה להזיק ומצד שני, הדרכה מדויקת יכולה לשקם ולעשות שינוי משמעותי לטובה אצל המשתתפים באימון.

מהו הלם קרב, מבט נוירופיזיולוגי

הלם קרב או PTSD מלחימה, איננו חולשה נפשית, הוא תוצר של מערכת הישרדות שעבדה טוב מדי.

בבסיס התופעה עומדת מערכת העצבים האוטונומית:
1. המערכת הסימפתטית, האחראית לתגובת לחימה או בריחה
2. המערכת הפארא-סימפתטית, האחראית לרגיעה ושיקום (חזרה לשגרה)

באירוע קרבי קיצוני, האמיגדלה הופכת למערכת אזעקה פעילה במיוחד. היא מזהה איום גם כאשר הוא איננו נוכח בפועל. הקורטקס הפרה-פרונטלי, שאמור לווסת ולפרש את המציאות, נדחק לשוליים.
האמיגדלה היא מבנה קטן דמוי שקד במערכת הלימבית במוח, האחראי לזיהוי מהיר של סכנה ולעיבוד רגשות כמו פחד ואיום ובעת תפיסת האיום היא מפעילה את מערכת ההישרדות בגוף, כולל תגובת לחימה, בריחה או קיפאון.
המערכת הלימבית היא רשת מבנים מוחיים המעורבת בוויסות רגשות, זיכרון ומוטיבציה. היא מחברת בין חוויות רגשיות לתגובות גופניות ומהווה חלק מרכזי במנגנוני ההישרדות והטראומה.

התוצאה:
– דריכות יתר
– רגישות לרעש
– תגובתיות למגע
– קפיצות פתאומיות
– התפרצויות זעם
– קהות רגשית
– דיסוציאציה

הזיכרון הטראומטי איננו נארז כסיפור לינארי. הוא נשמר כריח, כצליל, כמתח שרירי, כתנועת גוף וכמראה חזותי . לכן הגוף עצמו הופך לזירת הזיכרון.
כאשר מדריך צועק באולם או מדגים טכניקה באופן פתאומי מאחור, הוא עלול להפעיל תגובה עצבית זהה לזו שהופעלה בשדה הקרב.

הגוף הטראומטי בתוך אולם האימון

הלום קרב באימון קרב מגע והגנה עצמית איננו מתאמן רגיל, הוא עלול לנוע בין שני קצוות עיצביים:

1. היפראקטיבציה – עודף עוררות: דופק מהיר, נשימה שטחית, מתח שרירי קבוע, תגובתיות חדה.

2. היפואקטיבציה – קיפאון, האטה, ניתוק, קושי להגיב.

שלושת מנגנוני ההישרדות הקלאסיים מופיעים גם באולם:

– Fight (לחימה)
– Flight (בריחה)
– Freeze (קיפאון)

אימון אגרסיבי, רווי צעקות או תחרותיות קיצונית, עלול להנציח ולהעצים את מנגנון ההישרדות במקום לבנות ויסות ואיזון.
דיסוציאציה היא תופעה שכיחה. מתאמן עשוי להיראות נוכח אך בפועל להיות מנותק. כאן נדרשת מיומנות קלינית של המדריך לזהות שינוי מבט, האטה פתאומית, בלבול רגעי ובעצם כל תגובות פיזיולוגיות חריגות ושונות.

עקרונות קליניים להדרכה בטוחה

הדרכת קרב מגע והגנה עצמית נכונה להלומי קרב מבוססת על עקרונות הויסות העצבי.

1. יצירת מרחב בטוח נוירולוגית, לא רק בטיחות פיזית, אלא צמצום הפתעות, מבנה קבוע של שיעור, אותו סדר פתיחה ואותו טקס סיום.

המערכת העצבית זקוקה ל"וודאות" ושגרה כדי להירגע.

2. שליטה למתאמן : מתן אפשרות לעצור תרגיל באופן עצמאי כאשר מרגיש בדחק או לקראתו, בחירה אישית של מרחק עבודה, שאלת הסכמה לפני מגע על ידי המאמן/מדריך גם לגברים ונשים כאחד.

השליטה היא התרופה לטראומה.

3. ויסות דרך נשימה, נשימה דיאפרגמטית איטית מפעילה את עצב הוואגוס ומגבירה פעילות פארא-סימפתטית.
ניתן לפתוח כל אימון ב-3 דקות נשימה מודרכת ורצוי לסיים כל אימון עם נשימה מודרכת.

4. הדרגתיות, מעבר ממגע קל למגע דינמי חייב להיות בשלבים ברורים, לעולם לא על ידי קפיצה פתאומית לרמת אינטנסיביות גבוהה.

5. שפה ותקשורת – הימנעות מצעקות מיותרות, הנחיות קצרות וברורות, הדגשה של מסוגלות ולא של כישלון.

קרב מגע ככלי לוויסות ושיקום

כאשר קרב מגע נלמד נכון, הוא איננו רק טכניקה הגנתית אלא מנגנון רגולטורי.

במסגרת עילית קרב מגע אנו עובדים עם עקרונות ברורים:

חיזוק יציבה

עמידה פתוחה, חזה מורם, מבט קדימה. יציבה משפיעה על מצב רגשי דרך לולאה נוירו-פיזיולוגית.

תנועה פונקציונלית

דחיפה, חסימה, יציאה מטווח.
תנועות ברורות ומובנות מחזירות תחושת שליטה ותחושת מוגנות אישית.

הצלחה מדורגת

בניית רצף של חוויות הצלחה.
אנחנו רוצים לייצר חוויות חדשות שיכנסו למערכת הרגשית מתוך ההבנה שמערכת העצבים לומדת מחדש, ואנו רוצים ללמד אותה את המשפט : "אינני חסר אונים".

עבודה בזוגות מותאמים

בחירת פרטנר רגיש ומווסת.
חשוב להבין שלא כל מתאמן מתאים לעבוד עם כל אחד.

קרקוע

שילוב תרגילי חישה: מגע בקרקע, מודעות לכפות רגליים, נשימה מסונכרנת עם תנועה.
הגנה עצמית נכונה מחברת מחדש בין מוח לגוף.

גבולות המדריך

חשוב להבהיר שאימון איננו טיפול פסיכולוגי ואינו תחליף לטיפול מקצועי שכזה.

סימני אזהרה המחייבים הפניה לגורם לקצועי מטפל:

1. התקפי חרדה חוזרים
2. פלאשבקים תכופים
3. התפרצויות קשות
4. הסתגרות קיצונית

שיתוף פעולה עם פסיכולוגים ופסיכיאטרים הכרחי.
מדריך אחראי יודע היכן עובר הגבול.

האתיקה מחייבת שמירה על פרטיות, כבוד והימנעות מחשיפה כפויה של סיפור אישי.

מעבר מ"הישרדות" לזהות לוחמת מחודשת

הלום קרב מאבד לעיתים את תחושת הזהות שלו, הוא מרגיש שמי שהוא היה בעבר אינו עוד ולכן האימון יכול להיות מרחב של בנייה מחודשת לזהות זאת.

לא חזרה למי שהיה, אלא בנייה של לוחם בוגר, מודע ומווסת יותר.

מחקרים בתחום הצמיחה הפוסט טראומטית מראים כי חוויית משמעות וקהילה היא מרכיב מרכזי בשיקום. קבוצת אימון תומכת יוצרת מרחב שייכות.

אני עצמי חוויתי את המעבר הזה. היו שנים שבהן מערכת העצבים שלי חיה בקרב גם בלילה שקט. רק כאשר הבנתי את המנגנונים הביולוגיים, והפסקתי להילחם בעצמי, התאפשר שינוי.

האימון לא מחק את הטראומה. הוא לימד את הגוף שאין מלחמה כעת.

אסכם את דברים בכך שאגיד שהדרכה נכונה בהגנה עצמית להלומי והלומות קרב מחייבת הבנה עמוקה של נוירופיזיולוגיה, טראומה וזהות.

אימון שאיננו מותאם עלול להעצים דריכות.
אימון מבוסס מדע יכול:

1. לווסת מערכת עצבים
2. לשקם תחושת שליטה
3. לבנות מסוגלות
4. להחזיר זהות לוחמת מאוזנת

הלם קרב איננו סוף הדרך.
הוא סימן למערכת שהגנה על חיינו בזמן הקרב.

כאשר אנו מלמדים נכון, אנו מאפשרים למערכת זו ללמוד מחדש מתי להילחם ומתי לנוח.

וזו, בעיני, תמצית ההדרכה האחראית.